מראיין (יוסף איתן): כבוד ראש הממשלה, בוא נחזור להתחלה, לאוקטובר-נובמבר שנת 1989, אני יושב בדירתי במוסקבה, איפה אתה היית?

רה"מ: אני הייתי פה, אני חושב שהייתי אז ח"כ וסגן שר החוץ, והאמנתי מאוד שניתן להביא עלייה מאסיבית מבריה"מ, שעדיין הייתה נדמה לי בריה"מ, ועמדה להשתנות באותה עת.

מראיין: זה היה בריה"מ, בטוח.

רה"מ: ואני חשבתי אז שאנחנו עומדים בפני שינוי גדול,  אני אמרתי את זה כבר בתחילת שנות ה-80 כשראיתי את התגובה של הסובייטים לתוכנית החלל של האמריקאים, מה שנקרא אז בשם "מלחמת הכוכבים". ראיתי את החרדה הגדולה והבנתי שיש כאן מנופים שאפשר להשתמש בהם. אני חשבתי שניתן יהיה להעביר חצי מיליון יהודים החוצה, וכך גם אמרתי שיקרה – אבל לא הסכימו איתי בארץ, כולל במערכת הבחירות של 88', כשהיו ויכוחים על כך, אמרו לי שאני הוזה בהקיץ. כמובן שאני טעיתי -לא באו חצי מיליון יהודים, באו מיליון יהודים, ששינו את פני החברה הישראלית, את פני מדינת ישראל, את פני הציונות, וזה רק לטובה.

מראיין: אתה דיברת עכשיו על שינויים בציבור, שינויים בכלכלה, שינויים במדיניות. באיזה תחומים קונקרטיים אתה רואה את השינויים האלה?

רה"מ: איפה לא? קודם כל השינוי המהותי ביותר הוא ביצור הרוב היהודי במדינת ישראל. אנחנו כל הזמן מדברים על זה שמדינת ישראל צריכה להיות יהודית ודמוקרטית, אבל כדי שהיא תהיה דמוקרטית ויהודית, צריך רוב יהודי - והתוספת של מיליון עולים בני עמנו ממדינות חבר העמים שמרה באמת את הרוב היהודי וזה חיזוק אדיר למדינה. שנית, אני רואה את זה בכלכלה, קודם כל בכלכלה, אני רואה את זה במדע, בטכנולוגיה ובביטוי הכלכלי של היכולת האקדמית. אני בכוונה מדגיש את זה, משום שלא די שיהיו לך אנשים מוכשרים. היו בשלטון הקומוניסטי אנשים מאוד מוכשרים, מאוד משכילים, אבל הם חיו ברמת חיים של מדינת עולם שלישי. השילוב שיש בישראל, שאני מטפח אותו, של חינוך מדעי וטכנולוגי מצד אחד, ומנגד כלכלה חופשית, כלכלת שוק - זה מה שמציין את התרומה האדירה של העלייה הרוסית, ובכן התרומה לכלכלה עצומה. שלישית בצבא: 21% חיילים היום הם עולים חדשים, אין תרומה גדולה יותר מזה לביטחון המדינה. רביעית בתרבות, במוזיקה, באמנות...שח, אתה משחק שח?

מראיין: כן, בטח.

רה"מ: תשמע, אני נחשבתי לשחקן שח לא רע, עד שבאו העולים. ובכל התחומים של חיינו וטיפוח תרבות המצוינות – אנחנו רוצים השכלה כללית, אנחנו רוצים מצטיינים, המצטיינים מושכים את הכלל. וזה מה שהיהודים עשו במהלך הדורות. אלה תרומות ע צ ו מ ו ת, הלוואי שיגיע עוד מיליון.

מראיין: ועכשיו אנחנו רואים את התופעה המדאיגה מבחינתי, שמדענים צעירים שעשו לא רק בגרות, אלא תואר ראשון ותואר שני פה, בארץ, באוניברסיטאות של מדינת ישראל, נוסעים לעשות דוקטורט או פוסט-דוקטורט בארה"ב, באנגליה ונשארים שם. מה לעשות כדי להחזיר אותם?  

רה"מ: קודם כל יש לנו תוכנית שנקראת תוכנית "קמע", שאני התחלתי אותה כרה"מ ב-98', אם אני לא טועה. ועכשיו יחד עם השרה סופה לנדוור אנחנו חידשנו אותה ל-2009 והמשכנו אותה ל-2010. זה איך שאומרים בעברית כשרה, זה הבייבי שלי. זה התינוק שלי שאני שומר עליו. אנחנו שוקלים גם לעשות תוכניות אחרות, להביא מדענים, כי זה נכס לאומי. להחזיר מדענים, לשמור מדענים - זה נכס לאומי, גם ביחס לאוכלוסייה הוותיקה וגם ביחס לעולים חדשים, מבחינתי זה היינו הך. לאן הולכים המדענים האלה? הם הולכים לארה"ב. למה הם הולכים לארה"ב? כי שם יש פיתויים כלכליים, תמורה כלכלית גדולה יותר. זה יכול להשתנות אם נפתח מדיניות כלכלית טובה ונפתח גם מדיניות אקדמית טובה יותר, יכולת שמירה על האקדמאיים. לכן אנחנו רוצים גם תוכניות ממוקדות כמו "קמע" וגם גידול הכלכלה.

ישראל יכולה וצריכה להיות אחת המדינות המשגשגות ביותר בעולם, כי בסופו של דבר מרכיב הידע אצלנו, שהוא המפתח לעושר של המדינות, הוא הגבוה ביותר בעולם. לכן אנחנו צריכים להיות הרבה יותר משגשגים, הרבה יותר מבוססים, עם יכולת לשמר ולקלוט מדענים, למשוך מדענים, ולא רק לאבד אותם. זו תוכנית רחבת היקף אבל הביטוי המיידי שלה זה "קמע".

מראיין: עכשיו, ליותר מ-300,000 עולים שהם לא יהודים לפי ההלכה. יש הרבה בעיות גיור. אתה יודע על הבעיות האלה. בטח שלא.

רה"מ: כן, כן אני יודע.

מראיין: כמה מלים על זה...

רה"מ: אני חושב שזו בעיה אנושית קשה מאד, מכאיבה מאוד וגם מורכבת. אנחנו עשינו צעדים ראשונים לפתור את הבעיה, דברים שהעברנו כבר, עם ההסכם הקואליציוני עם הקמת הממשלה בכמה תחומים. עוד מלאכה רבה לפנינו, זה לא פשוט, אני מודע לזה. מצד אחד, אנחנו רוצים לשמור על המורשת היהודית שלנו, ומצד שני אנחנו לא יכולים להתעלם מהעובדה שתיארת כאן, למעלה מרבע מיליון בני אדם שהם חלק מהמדינה, חיים פה ורוצים לחיות פה, ואנחנו רוצים שהם ישתלבו בחברה הישראלית ובעם שלנו, ואנחנו צריכים למצוא את האיזון הנכון. אני חושב שהדרך לעשות את הדברים האלה היא בדרך של הסכמה. בדרך של הסכמה מודרגת, אתה עושה צעד-צעד, אתה לא קורע את החברה.

קל מאוד להביא לקרע וזה לא רעיון טוב. אני אגיד לך גם למה, כי יש הרבה בחוץ שמחכים שאנחנו נקרע את עצמנו לגזרים בפנים. הם לא מצליחים לקרוע אותנו לגזרים מבחוץ, אז הם רוצים שנקרע את עצמנו לגזרים מבפנים - בוא לא ניתן להם את התענוג הזה. בוא נפעל בשכל, בוא נשנה בהדרגה את מה שצריך לשנות, אבל בוא לא נקרע את החברה הישראלית לשתיים. נעשה את זה בצורה מושכלת, מוסכמת ומודרגת. אני גם מזכיר לך, כמובן, שהעברנו את ברית הזוגיות וזה פתר חלק מהבעיה - ואנחנו נמשיך בחקיקה בהסכמה. כמובן גם מערך הגיור במשרד שלי תורם רבות לפיתרון הזה. אני מכיר את הגישה, שרוצה לפתור ומתקדמת צעד אחר צעד לפתרונות.

מראיין: ולסיום הראיון שלנו, היום אנחנו ברדיו רק"ע, בכל ישראל מציינים 20 שנה לתחילת העלייה הגדולה, עליית שנות ה-90. כמה מלים למאזינינו.

רה"מ: אני חושב שאתם מממשים את חזון הדורות. אני זוכר שהייתי חייל, זה היה בשנים '68-'69 והתחילה התעוררות הראשונה של יהודי ברה"מ, בעקבות מלחמת ששת הימים. אני זוכר שהייתי בשמירה בבסיס, עשיתי גם את זה, אז היה לי זמן לשמוע רדיו. ושמעתי אז על שידורים שבעצם היו שידורים פיראטיים שהוברחו וסיפרו על ההתעוררות ועל הגבורה של יהודי ברה"מ. אני זוכר שעמדתי נפעם. הייתי אז בן 19, אולי בן 20, והתרגשתי עד נימי נפשי. אני אמרתי 'אלה אחים שלי'. הם מתרשמים מאיתנו ואני מתרשם מהם. וחשבתי במהלך כל השנים והחזון הזה שיש שם יהודים גאים והם יממשו את קיבוץ הגלויות ויעלו לארץ.

הרעיון הזה תמיד הלהיב אותי ובסופו של דבר כבש את יהודי ברה"מ לשעבר וכבש את ישראל. והנה באו מיליון אחים ואתם כאן, אתם לא סתם חלק מאיתנו, אתם חלק מפואר של העם הזה וסוללים כל כך הרבה נתיבים וכל כך הרבה שטחים, ואני יודע שזה לא בלי בעיות. אני מכיר את הבעיות, אבל אני מאוד גאה בהישגים של העלייה המבורכת הזאת, ואני רוצה גם לומר משהו, יש גם תרבות מיוחדת, אתם שומעים אותי עכשיו בתרגום, יש עיתונות בשפה הרוסית ויש גם תיאטרון ויש מועדונים. יש כאלה המבכים זאת - אני לא. בעיניי, הפסיפס שקיים פה של העדות השונות ושל הקבוצות השונות זה חלק מהפלורליזם והגיוון שקיימים בחברה הישראלית. אני רוצה אחדות לאומית, אבל לא אחידות.

לא כולם צריכים להיות אותו שטנץ, אתה יודע, לא כולם צריכים להיות האדם הסובייטי או האדם הישראלי. ישראלים כן, יהודים כן, אבל אנחנו באים, איך אומרים, בהרבה תבניות - והתבנית הזו של יהודי רוסיה היא תבנית מופלאה. אני רוצה מצד אחד אינטגרציה, אבל גם שמירה על מסורות וזה נכון לגבי כל העדות, לבטח לגבי העדה הזאת, שאני מברך אותה כאן ביחד עם כל מאזיני רדיו רק"ע. תראה, אני לא כל כך מאזין לרדיו רק"ע, אבל אני מדבר בו די הרבה במהלך ה-20 השנים האלו, אז אני רוצה להודות לך על הסבלנות והסובלנות שבה ראיינתם אותי במהלך השנה. תודה לך.

מראיין: גם אני זוכר את שנת 68', הייתי סטודנט באוניברסיטה במוסקבה, הייתי בן 19, ואז לא חשבתי שאי פעם אני אראיין את ראש ממשלת ישראל. תודה רבה לך כבוד ראש הממשלה.

רה"מ: בוא אני אגלה לך משהו: אני בגיל 19 לא חשבתי אף פעם שאהיה ראש הממשלה בישראל, אז אנחנו בתיקו. תודה רבה.